שיטות תמחיר מקובלות

קיימות מספר שיטות תמחיר המקובלות לתמחיר מוצרים ושירותים:

תמחיר ספיגה-מהות השיטה יחוס ספציפי של עלויות "יצור" ישירות לשירותים, ושיוך עלויות עקיפות ועלויות תקורה על פי מפתח העמסה, המבוסס בדרך כלל על ההוצאות הישירות (כגון שע"ע ישירות)
תמחיר תרומה- תמחיר המתייחס רק לעלויות היצור הישירות; ויוצא מנקודת הנחה שהעלויות העקיפות הן קבועות ואינן רלוונטיות להחלטות – בהתאם אין התייחסות למרכיב ההוצאות העקיפות

תמחיר תורת האילוצים (TOC Costing - Theory Of Constraints) - מהות השיטה תמחיר המתייחס רק לעלויות השוליות ולעלות צווארי הבקבוק במערכת. התמחיר לשירות שווה לעלות השולית או לעלות האלטרנטיבית, תלוי בקיומו של צוואר בקבוק רלוונטי

תמחיר מבוסס פעילויות (ABC - Activity Based Costing) -
מהות השיטה תמחיר עלות השירות באמצעות העמסת התשומות לפעילויות והפעילויות לשירותים:
-הקצאת תשומות הארגון לפעילויות, על פי פרמטרים מגוונים המייצגים את צריכת התשומות על ידי הפעילויות.
-הקצאת עלות הפעילויות לשירותים, על פי פרמטרים מגוונים המייצגים את צריכת הפעילויות על ידי השירותים.
Time-Driven Activity-Based Costing- תמחיר מבוסס פעילות על תחשיב עלות משאב לשעת עבודה
-
תמחיר מבוסס פעילויות בשילוב אלמנטים מתמחיר תורת האילוצים-שיטה זו משלבת בין תמחיר מבוסס פעילות ותמחיר תורת האילוצים, וכולל התייחסות תמחירית ייחודית למשאב צוואר בקבוק בתהליך התיפעולי השוטף.
לכל שיטה מהשיטות הנ"ל יש יתרונות וחסרונות מבחינת מורכבות היישום המחשובי, מורכבות התחזוקה השוטפת ואמינות התוצאות.

על כל פנים, 3 השיטות האחרונות נחשבות לשיטות המתקדמות ביותר לתמחיר מוצרים ולקוחות.
את השיטות יישמו בהצלחה עשרות חברות מובילות בארץ ובעולם בתחומי התעשיה,הפיננסים, השירותים והאלקטרוניקה כמו:

קוקה קולה
טבע
בנק הפועלים
HP אירופה
טויוטה
ועוד